תנועה שיחרור וקרב מגע

אז ככה, התחלות חדשות, שיחרור, חבר’ה חדשים.

אבל יש גבול.

 

היום החלטתי לנסות משהו חדש, סדנת ריקוד אימפרוביזציה ומה שבניהם.

נרשמתי חיש מהר, ולאחר מכן גיליתי שהשיעור יתפוס את אותה המשבצת של שיעור פיסול.

התלבטתי כשתי שניות,

והחלטתי,

נכנסים, חיים פעם אחת, ניסיונות חדשים לפורמט יצירה בואי ניתן לזה צאנס.

נתתי.

 

התחלנו להשתולל במין מערבולת של שרירים ועצמות,

אם לומר את האמת אסטטי זה לא היה ומשחרר גם לא,

אבל החלטתי לתת לזה צאנס,

הרי אמנית אמיתית תמיד מחפשת פורמטים חדשים לא כך?

התחלתי לקפץ בחדר ולעשות תנועות – הגוף שלי רמז לי שהמקום הזה כנראה לא בשבילי,

לא הקשבתי לו.

 

התחלנו לאלתר ריקוד שבוא אנחנו דוחפים אחד את השני בהתחלה בעדינות ואז בעוצמה,

לפעמים מתנגדים ולפעמים פשוט נותנים להדף לשטוף אותך כאילו את בובת נייר.

הרגשתי כמו במופע קרב מגע שניסו להכניס אותו למוזאון לאמנות מודרנית,

אמנותי זה אולי היה,

אלים גם כן,

אבל יפיפה ? לא ולא.

הרקדנים האחרים רקדו ונהנו,

כל הסיטואציה נראתה כמו מופע פגאני שכלל חומרים אסורים.

לא הסגנון שלי אם לומר את האמת.

השיעור הסתיים ואני הבנתי מספר דברים,

למדתי שמגע חופשי, שיחרור ללא גבולות ורוח שטות והכל למטרת היצירה הם לא העקרונות שאותם אני חורטת על שלט ביתי.

למדתי שאין אידיאל אחד, שאני יכולה להיות מי שאני רוצה, ולא חייבת לכפוף את גבי כדי לעמוד בקריטריונים ו”בנורמה” של קבוצה מסויימת.

 

האדם היחיד שאני מחויבת לו הוא אני,

וחשוב שאני יעשה מה שעושה לי טוב ומסתדר עם החיים שבחרתי לי, עם מי שאני ועם המוסר והתכונות שלי.

אין סרגל שמודד אותי, אולי יש אבל זה גם לא חשוב – כי אם אני אתבונן בסרגל הפרטי שלי החיים יהיו מדוייקים ומתאימים לי כמו חליפה מחוייטת שנתפרה במשך חודשים.

כל אחד והסרגל שלו, מי שמנסה להעביר את הסרגל שלו לאחרים, או שהוא לא מספיק שומר על הסרגל שלו ונותן אותו לידיים זרות, או שהסרגל עקום ולכן הוא יכול למדוות גם אותך וגם אותי, אבל במקרה זה הסרגל הוא לא סרגל הוא כבר פיסת חלודה עקומה.

 

Leave a Reply

error: Content is protected !
%d bloggers like this: