אנושי #8

התנתקות.
אני מתנתק מהעבר שלי, מהמקום שבו גדלתי, מהחברה הסגורה, מהמוסכמות החברתיות.
אני מתנתק מהם ומתחבר לעצמי.
אני באוטובוס, הנוף עובר במהירות, כתמים של צבע, הבזקי אור.
אני משאיר הכל מאחור, אני לוקח רק את עצמי, את האמונה שלי, התשוקה שלי והרצונות שלי.
אני לא יודע לאן אגיע, מי איהיה, מה ארצה,
אולי זה יוביל לרגעים קשים ואולי הדרך תוביל אותי למקומות נפלאים.
הגגות אדומים, השמיים כחולים, אלו הדברים הברורים בחיים.
הרצונות הרגשות והמטרות לא תמיד כ”כ ברורים.
מפחיד לצאת מהשיגרה, להתחיל לעשות את הדברים שתמיד חלמתי עליהם,
להיות האדם שתמיד רציתי להיות – בלי לחשוב מה אני אמור לרצות.
מפחיד,
יש הרבה רגעים משמעותיים בחיים שמתחילים בחששות ופחדים,
בסוף מגלים,
שהפחדים הם רק פחדים,
בסוף, תמיד יהיו רגעים טובים ומאושרים,
כי בסופו של דבר – החיים מרתקים, מלאים, ולא צפויים.

Leave a Reply

error: Content is protected !
%d bloggers like this: