אנושי #6 – טעיתי. פגעתי. ניסיתי לעשות טוב, ניסיתי.

טעיתי.

פגעתי.

ניסיתי לעשות טוב, ניסיתי. לפעמים אי אפשר להשפיע, לפעמים אי אפשר לשנות, לצאת מהמצב שבו אני נמצאת. אמרו לי שאם מספיק רוצים – משיגים, אמרו שהכל אפשרי, אמרו.

אנחנו בני אדם, בסופו של דבר אנחנו לא יכולים לשלוט בהכל, לא באנשים, לא בחפצים, לא ביקום. אנחנו יכולים לשלוט רק בעצמינו. זה מתסכל, זה מדכא, זה מחזיר אותי למציאות.

אולי זה טוב, אולי טוב שאני לא יכולה לעשות הכל, שגם אם אני רוצה משהו אני לאו דווקא אוכל להשיג אותו. לפעמים אני צריכה להבין שהחיים מורכבים, הרי בסופו של דבר אנחנו מעריכים רק דברים שפעם לא יכולנו להשיג, להגשים.

אני עושה הכל כדי לעשות טוב בעולם, אני רוצה להגשים חלומות, יש לי שאיפות, תוכניות – ולא תמיד אצליח להגשים אותם בדרך שתיכננתי מלכתחילה, הרעיונות יתפתחו, ישתנו ויגדלו יחד איתי. אני אטעה, אני טעיתי ואני טועה, אני אנושית. הדרך שתיכננתי לעצמי תשתנה, כי בסופו של דבר אלו החיים, לא צפויים, מפתיעים, מרגשים, כואבים, משמחים – וזה מה שיפה בהם.

כשטועים, יש אנשים שלא מהססים ומזכירים לך את הטעויות והקשיים הנוספים. יש אנשים ויש אנשים. יש כאלו שמעודדים, יש כאלו ששותקים ויש כאלו שפשוט מבינים.

לפעמים קשה להאמין שדברים ישתנו, שחלומות יתגשמו, כי בסופו של דבר – לא חברים, לא משפחה וכמובן לא זרים, לא יעזרו לך להאמין בעצמך. בסופו של דבר רק אתה תיהיה בשביל עצמך בכל סיטואציה אפשרית. רק אני אוכל להאמין בעצמי כשאנשים מפקפקים, רק אני אוכל לסלוח לעצמי על טעויות, רק אני אוכל לעודד את עצמי כשקשה, רק אני אוכל להאמין בדרך שלי ולענות לשאלות ולתהיות של עצמי. רק אני.

Leave a Reply

error: Content is protected !
%d bloggers like this: