אנושי #3 – לילה, חצות, דשא לח.

לילה. חצות. אני שוכבת על דשא לח באמצע שום מקום. לידי עומד בחור תמהוני ומביט לעבר הירח. המרחבים הפתוחים. החופש. היכולת לעשות כל מה שעולה ברוחי.

עם החופש באה הסכנה. בחורה, בת שמונה עשרה, עדינה ושברירית, יער, בחור צעיר, דממה.

לחלומות יש מחיר, המחיר הוא לרוב סכנה, לאבד את היקרים לך או לאבד את עצמך. לשלווה וליכולת לשמוע את השקט ואת העולם נושם – אין תחליף.

אמרו לי לא לבוא לכאן, אמרו לי להיות צייטנית. לא הקשבתי ועכשיו אני משלמת את המחיר. הבחור התמהוני החליט לשבת לידי, התישבתי גם אני. הובכתי, פחדתי, רציתי לברוח אבל פשוט רציתי להשתחרר מכל מגבלה וחוק אפשרי, אז נשארתי.

הוא התחיל לדבר ללא הפסקה, סיפר על החיים שלו, סיפר על הקשיים שלו, החלומות והמגבלות. הקשבתי. לא רציתי להקשיב, שני אנשים זרים, באמצע שום מקום, אחד מדבר, השנייה שותקת. הוא הפחיד אותי. היה האומץ לחשוף את כל סיפור חייו בפני, הוא לא ידע את שמי וגם לא שאל. פשוט סיפר והתבונן על הירח.

שתקתי. לא אמרתי מילה.

שני זרים, סיפורים נחשפים, שני אנשים קרובים ורחוקים, קשר מורכב, קשר שינותק לעולם ברגע שאחד מהם יחליט לקום וללכת לעבר הלא נודע. קשר לא קשר, חיבור מלאכותי שנוצר מסיטואציה משונה ומיסטית.

הירח מאיר את היער ושניהם נשארים. שתיקה. סכנה.

Leave a Reply

error: Content is protected !
%d bloggers like this: